פסק-דין בתיק ת"ק 34659-04-12

בפני תביעה לתשלום של 1,500 ש"ח, 1,000 ש"ח החזר מקדמה ששולמה על ידה ב- 5.7.09 ו- 500 ש"ח הוצאות.

אין חולק כי ב- 5.7.09 התחייבה התובעת בפני הנתבעת לתשלום סכום של 10,000 ש"ח כולל מע"מ, עבור שמלת כלה, איפור, תסרוקת, תכשיטים וארוחת צהריים ביום נישואיה העתידים בחודש אוקטובר 2009.

אין חולק כי התובעת לא חתמה על חוזה כלשהו,אולם שילמה על החשבון 1,000 ש"ח וקיבלה על כך קבלה.

לטענת התובעת, כעבור ימים ספורים החליטה שלא להינשא, שבה למשרד של הנתבעת הודיעה כי היא מבטלת את העסקה וביקשה שישיבו לה 1,000 ש"ח ששולמו על ידה במזומן, אלא שהנתבעת סירבה, טענה שאין הצדקה להשיב את הכסף, אולם מוכנה שסכום זה יקוזז מכל סכום אחר שבו תתחייב במידה ובעתיד תחליט להתחתן ולרכוש השמלה מהנתבעת.

התובעת לדבריה בלית ברירה נאלצה להסכים לכך, אולם היא לא התחתנה וגם כיום 3 שנים לאחר מכן אינה נשואה ולכן, היא דורשת החזר כספה.

לטענת נציג הנתבעת, באותו מועד נהגו להחתים על חוזה בכתב, שבו ציינו כי ביטול, ולא משנה באיזה מועד, יגרור חיוב המזמינה ב- 50% מהתשלום ההזמנה, דהיינו במקרה זה היה מקום לחייבה בתשלום של 5000 ש"ח למרות הביטול.

נציג הנתבעת מודע לכך שכיום על פי התקנות ניתן לבטל עסקה תוך שבועיים.

התובעת לא יכולה להוכיח שפנתה אל הנתבעת והודיעה על ביטול העסקה כעבור שבוע, אך גם נציג הנתבעת לא חולק על כך שמדובר במספר שבועות, לטענתו, כחודש.

התובעת כאמור, לא חתמה על חוזה והיא מכחישה הטענה כאילו הוסבר לה שביטול העסקה תגרור תשלום של 50% משווי  העסקה.

עיקר טענת התובעת הינה שהואיל ועברו ימים ספורים בלבד, וממילא היא לא בחרה שמלה ספציפית והנתבעת לא נאלצה להוציא הוצאה כלשהי על פי הזמנתה, ראוי היה להשיב לה מלוא התשלום ולא לגרור אותה ליום מן הימים שבו תחליט להינשא ובוודאי לא לכבול אותה בעסקה עתידית מול הנתבעת.

לטענת התובעת, "הסכמתה" נבעה מהתנגדות הנתבעת להשיב לה הכסף ובלית ברירה וכיום כעבור 3 שנים החליטה שמעוניינת בהשבת כספה.

נציג  הנתבעת לא טוען שנגרמו לה הוצאות כלשהן, אדרבא, הוא אישר כי נהוג לבצע שינויים בשמלה המוזמנת, בסמוך למועד האירוע, כולל תיקונים של הרגע האחרון, בשל עליה וירידה במשקל וכיוצ"ב. לא רק זאת, אלא אישר שאם שמלה מוזמנת חודשים מראש, קיימת אפשרות שאותה שמלה תוזמן על ידי כלה אחרת במועד קודם למועד של האירוע של המזמינה הספציפית.

במקרה הספציפי הזה טוען נציג הנתבעת כי מהקבלה עולה שכבר הזמינה דגם כלשהו, מכאן כי התחייב לדגם. התובעת טוענת שכלל לא בחרה שמלה ולא בוצעו שום שינוים בשמלה, שכן כעבור ימים ספורים ביטלה עסקה.

מותב זה דן בתביעה נוספת כנגד הנתבעת וניתן פסק דין שבו התייחסתי להסכם שהיה נהוג להחתים עליו באותו מועד בטרם תוקנו התקנות. ציינתי, כי דרישה לתשלום 50% לשווי העסקה, בגין ביטול עסקה, ללא זיקה למועד הביטול ומבלי שהנתבעת הציעה ולו אגורה אחת, מהווה לכאורה ניצול מצוקה צרכנית על פי סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981, שכן מדובר בהתנייה שאיננה סבירה ואשר לא תוחמה בזמן. בכך שבינתיים  התקנה שונתה ועומדת לה זכות לבטל תוך שבועיים, אין בכך לומר שכל תנייה בהסכם, שאינה סבירה לחלוטין, היתה חוקית.

הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי על פסיקת מותב זה ובית משפט מחוזי ציין  ברת"ק 47534-01-12,  ב- 10.5.12,  כי זה היווה אחד מהנימוקים מתוך יתר הנימוקים בגינה נתקבלה התביעה ובית משפט דחה הבקשה למתן רשות ערעור.

היום מודה נציג הנתבעת  כי אינם דורשים סכום דרקוני שכזה בגין הפרה, למעשה, עיקר טענתו לגבי נימת השיחה של מי שדיבר איתו בטלפון בטרם הוגשה תביעה זו ותחושתו, כאילו כיום מעוניינת להתחתן ולהזמין שמלה ממקום אחר, טענה המוכחשת על ידה.

לגופו של ענין, מקובלת עלי טענתו שנאלץ לשלם מע"מ בגין העסקה אף שיכול היה באותו מועד לדווח למע"מ על ביטול עסקה. סביר להניח שכיום כעבור 3 שנים יתקשה לעשות כן, כמו כן לא אוכל להתעלם מהזמן הרב שעבר ממועד התשלום ועד מועד הגשת כתב התביעה.

לאור כל האמור, אף שלא אעתר לתביעה במלואה, בשל הזמן רב שעבר ותשלום המע"מ, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת החזר של 800 ש"ח, נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן החזר אגרה נושא ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך 15 יום מהיום.